מיה מתלהבת מפניותו של צוף ומציעה לנחם אותו, לתדהמתו ומורת רוחו של בן המיוסר. הוא מנסה לצנן את התלהבותה ומזכיר לה את בוגדנותו של צוף. מיה מבטלת את דבריו ומשאירה אותו עצבני ומתוסכל.
